בעשורים האחרונים, ובמיוחד לאור הקשר בין ישראל לארצות הברית, ישנו קשר משפטי הולך ומתהדק בין המשפט הישראלי למשפט האמריקאי.

 

ציטוטים בפסיקות ישראליות מתוך הפסיקה האמריקאית הם עניין שבשגרה ולא פעם מבוססת פסיקתו של בית המשפט בישראל על לוגיקה ופסיקה מארצות הברית.

כמו כן עם הזמן, גם אנשי עסקים ישראלים מכירים בחשיבות הכרת המערכת המשפטית האמריקאית. עסקאות בינלאומיות הן כבר עניין שבשגרה. סוגיות של סמכות שיפוט מעבר לים כבר אינן דבר חדש ואף ניהול משפטים בארצות הברית אינו נדיר.

אפילו הציבור הכללי מתעניין במערכת המשפט האמריקאית ממגוון סיבות.

 

במאמר זה נבצע סקירה של מערכות המשפט הישראלית והאמריקאית ונעמוד על ההבדלים ביניהם.

 

מבנה מערכת המשפט הישראלית

ישראל היא דמוקרטיה מערבית הפועלת על פי דגם הפרדת הרשויות. לפי דגם זה קיימות שלוש רשויות (הרשות המבצעת, הרשות המחוקקת והרשות השופטת) אשר מקיימות בינן לבין עצמן מערכות יחסים הדדיות המבטיחות שלא ירוכז כוח רב מדי בידי אחת מהן.

 

הרשות השופטת מחולקת לשלוש ערכאות בעלות סמכויות שיפוטיות בישראל:

  1. בית המשפט העליון.
  2. בתי משפט מחוזיים.
  3. בתי משפט השלום.

 

קיימים בנוסף בתי דין שלהם סמכויות שיפוטיות כגון  בתי דין רבניים, בתי דין לעבודה, בתי דין לענייני עבודה וכדומה.

 

בית משפט השלום 

מהווה את הערכאה הנמוכה ביותר והוא מוסמך לדון בנושאים כגון עבירות פליליות שעונש המאסר המרבי בגינן אינו עולה על 7 שנים, סכסוכים אזרחיים שסכום התביעה בהם הוא עד שניים וחצי מיליון ש״ח, ותביעות הנוגעות להחזקה ושימוש במקרקעין. במסגרת זו פועלים מספר בתי משפט נוספים. למשל בית משפט לתביעות קטנות המטפל בהגשת תביעות קטנות של אזרחים, בית המשפט לענייני משפחה המטפל בנושאי גירושין ודיני משפחות, בית משפט לעניינים מקומיים ובתי משפט לתעבורה. 

 

בית המשפט המחוזי

לבית דין זה סמכות לדון בכלל התביעות שאינן בסמכותם של בית משפט או בין דין אחר. הסמכויות כוללות: דיון בערעורים על החלטות שהתקבלו בבית משפט השלום, דיון בנושא תביעות פליליות שעונש המאסר עליהן גבוה משבע שנים, דיון בסכסוכים אזרחיים שסכום התביעה בהם גבוה משניים וחצי מיליון ש״ח ודיון בנושא בעלות מקרקעין.

במסגרת פעולת בית המשפט המחוזי, פועלים בתי משפט נוספים כגון בית המשפט לעניינים מנהליים, שתפקידו לדון בתביעות אזרחים נגד זרועות המדינה השונות.

 

בית המשפט העליון

הערכאה הגבוהה ביותר והחלטותיו מחייבות את כל הערכאות תחתיו ואת בתי הדין הרבניים. במסגרת סמכויותיו של העליון ניתן למנות דיון בערעורים על החלטות בתי המשפט המחוזיים ודיון כבית דין גבוה לצדק (בג״ץ) בסוגיות משפטיות הנוגעות למעשי המדינה במקום בו אילו נוגדים את החור או את הצדק.

 

מבנה מערכת המשפט האמריקאית

בכדי להבין את מבנה מערכת המשפט האמריקאית יש להבין את המבנה הפדרלי. 

השלטון הפדרלי הוא השלטון המרכזי והוא יציר המדינות השונות. סמכויותיו מוגבלות לסמכויות אותן המדינות הסכימו להפקיד בידיו ולהפקיע מעצמן. למשל, לשלטון הפדרלי אין סמכויות שיטור וזאת הסיבה שאין ״משטרת ארה״ב״ אלא משטרות מדינתיות ומשטרות עירוניות. 

היחסים בין החוקים השונים מבוסס על החוקה האמריקאית הקובעת את עליונות החוקה והחוקים המחוקקים מכוחה על כל דבר חוק אחר.

מבחינת סמכות שיפוט עניינית, לבתי המשפט הפדרליים סמכות לדון רק בנושאים שהחוקה מעניקה בהם סמכות לממשל הפדרלי ואינם בתחום סמכויות המדינות. בנוסף, דנים בהם בעבירות על פי  חוקים פדרליים ובטענות כאשר חוק מדינה סותר את החוקה האמריקאית. 

בתי משפט מדינתיים יכולים לדון בתיקים הנוגעים לחוקים מדינתיים. מאחר וסמכויות המדינות חולשות על רוב תחומי החיים, בבתי המשפט המדינתיים נשמעים תיקים ברוב הנושאים.

ברמה הפדרלית ישנן שלוש ערכאות משפטיות:

  1. הערכאה הדיונית Federal District Courts – הערכאה השומעת עדויות ואת כלל המשפט בפעם הראשונה. ערכאה זו עוסקת בתיקים פליליים ואזרחיים כאחד.
  2. ה-Federal Court of Appeals – מצויים ב-12 מקומות בלבד וארה״ב מחולקת מבחינה גיאוגרפית המתאימה לבתי המשפט הללו. ניתן לחשוב על חלוקה זו כמו על חלוקת ישראל לבתי דין מחוזיים. כל שטח גיאוגרפי כזה קרוי Circuit והם ממוספרים. ניו-יורק למשל שייכת ל-2nd Circuit. 
  3. ה-Supreme Court of the United States – בית המשפט הבכיר ביותר בארה״ב, אך בעל הסמכויות המצומצות ביותר. בית המשפט זה דן רק בתיקים הממלאים את התנאים הבאים: השאלה המובאת בפניו עוסקת בפרשנות של החוקה האמריקנית או של חוקה של אחת המדינות והסוגיה עלתה במסגרת תיק, שהגיע כבר לערכאה הבכירה ביותר במערכת המשפט המדינתית או שבא לפניו מאחד מה-Court of Appeals של המערכת הפדרלית. כמו במקרה של בית המשפט הגבוה לצדק בישראל גם בית המשפט העליון האמריקני רשאי שלא לשמוע תיק כלל, ואכן רובן המכריע של העתירות המוגשות בפניו נדחות על הסף ואינן מגיעות לכדי לדיון כלל.

מערכת המשפט המדינתית מחולקת אף היא לשלוש ערכאות:

  1. הערכאה הדיונית. שמה אינו קבוע אלא משתנה ממדינה למדינה. כך למשל, בניו יורק מכונה ערכאה זו דווקא בשם “Supreme Court” וחשוב תמיד להבחין בינה לבין בית המשפט העליון של ארצות הברית. כמעט בכל המדינות יש יותר מאשר בית משפט אחד בערכאה הדיונית הנמוכה, ולכל אחד מהם סמכות שיפוט עניינית שונה.
  2. ערכאת הערעור הראשונה. ערכאה לצרכי ערעורים כמעט באופן בלעדי, ומכונה לרוב Appellate Division. רק במספר מקרים מצומצמים שומעת ערכאת הערעור את התיק כערכאה ראשונה.
  3. הערכאה השלישית, State Court of Last Resort, מכונה כמעט תמיד Court of Appeals.

 

שיטת המשפט 

בעולם קיימות שתי שיטות משפט עיקריות:

  1. המשפט המקובל. בשיטה זו השופט הוא לב ליבה של המערכת המשפטית ותפקידו הוא ליישם את הגיונו ואת היכרותו עם המערכת המשפטית ליצירת תקדים. התקדים הוא הבסיס למערכת המשפטית ובתי המשפט כפופים אליו. חקיקת פרלמנט יכולה לשנות או להפוך תקדים. שיטה זו נהוגה, בשינויים מסוימים, בארצות הברית ובמדינות דוברות אנגלית נוספות, כמו גם במדינות שהיו תחת השפעה בריטית חזקה. השופט בשיטה זה הוא פסיבי ועליו להסתפק בראיות אותן מביאים הצדדים כבסיס להכרעתו. בשיטה זו נהוג גם לכנס חבר מושבעים.
  2. המשפט הקונטיננטלי. סוג משפט זה מייחס לתקדים חשיבות פחותה, והמקור הראשוני בו נמצאת תשובה לשאלה משפטית נמצאת בקובץ החוקים הקרוי ״קוד״. קוד זה אמור לספק תשובה למרבית השאלות המשפטיות. לשופט במשפט זה חלק במציאת הראיות והוא בעל תפקיד פעיל בהרבה במהלך המשפט.

 

שיטת המשפט המקובלת בישראל היא שיטת המשפט העצמאית, שהיא תערובת של שתי השיטות, אך עם מספר מאפיינים הייחודיים לה. בין הדין הישראלי מכיר גם במעמדו המיוחד של המשפט העברי ובמעמדן של שיטות משפט דתיות אחרות, במיוחד בתחום דיני משפחה. 

מקור השיטה הוא במשפט האנגלי והרבה מאפיינים נותרו כחלק מהותי מהשיטה, אך קיימות התפתחויות פסיקתיות וחקיקתיות אשר סטו מן המשפט האנגלי המקובל, וכיום ישנו עירוב עם המשפט הקונטיננטלי, כמו במדינות נוספות כגון לואיזיאנה בארה״ב, קוויבק בקנדה וסקוטלנד.

 

לשיטה הישראלית מספר מאפיינים הכוללים: 

  • הבסיס העיקרי הוא החקיקה בין אם מתוקף חוק, פקודה או חקיקת משנה (כולל תקנות, כללים וצווים). החקיקה על כל מרכיביה מתפרסמת ב״רשומות״.
  • בתי המשפט מפרשים את החקיקה. לפעמים הפרשנות קיצונית או נוגדת את לשונו המפורשת של החוק.
  • לבית המשפט העליון סמכות לפסול חוק במקרים מסוימים. 
  • הלכה של בית משפט העליון היא תקדים המחייב ערכאות נמוכות יותר. הלכה של בית המשפט המחוזי מנחה את בית משפט השלום.
  • בשיטה הנהוגה בישראל השופט פוסק על פי העובדות המובאות בפניו על ידי הצדדים, אך אין חבר מושבעים כפי שנהוג בשיטת משפט זאת.

 

כפי שניתן לראות, קיימים מספר הבדלים הן במבנה מערכת בתי המשפט האמריקאי והישראלי וכמו כן קיים שוני בין שתי שיטות המשפט.

 

בכדי לעמוד על ההבדלים לעומקם, ולהבין יותר את מבנה מערכת המשפט האמריקאי וערכאותיה השונות פנו עוד היום לחברת ברברי.